הראיון הזה התקיים טלפונית בזכות הרכזת פרויקט סודקות בבית הספר שעזרה לי להשיג את מספר הטלפון של לירז ובזכותה ראיון זה התקיים. כמובן תודה ללירז שהקדישה מזמנה וענתה לשאלות בכנות.

 

שיראל: מי זו לירז אסייג?

​

לירז: לירז היא מכלול של דברים. היא מצבור. אני מצבור עצום של כוח שיכול לעשות הכול הכול. אם אני צריכה לתאר את עצמי הכרטיס ביקור שלי הוא: לירז. בת 35. דוגמנית. מרצה. כן.... דוגמנית. למה? ופה אני מתחילה להסביר את נושא השליחות שלי. אני דוגמנית בשליחות. לא בגלל הפרצוף היפה והפרופורציות הטובות. אני באתי לשנות את העולם הזה. לגלות לכולן איך צריך להסתכל על הדברים ולא לפחד. לראות את היופי בכל אחד ואחד. להכיל את המקום של האחר. אני כל הזמן מדברת על לא להסתכל על חיצוניות בעוד שהמקצוע שבחרתי מאדיר ומעצים את נושא החיצוניות. אבל בדיוק שם השליחות. מתוך המקום הכי בעייתי אני אביא את השינוי

​

שיראל: אי פעם הרגשת שונה בגלל המשקל או בגלל האגנדה שאת מגיעה איתה? לא כולם חושבים כמוך האם זה מפריע לך?

​

לירז: תמיד הרגשתי שונה ולא שונה. מה הכונה? בתור ילדה הייתי מסתכלת על עצמי ורואה ילדה רגילה. תמיד היה לי הגיון בריא. כשקראו לי שמנה, פרה, חשבתי: האם זה נכון? כי אני לא רואה את זה. הייתי רואה ילדה רגילה. יפה אפילו. ולא התכתב לי עם מה ששמעתי בחוץ. לא הרגשתי שונה עם עצמי. אבל בהבנה שלי שאני מבינה דברים אחרת ובהתבוננות שלי אני מבינה מאנשים אחרים שאני מאוד מאוד מאוד שונה. ברמות. יש את העדר שזה הרוב. ויש את אלה שנועדו להוביל את העדר ולשנות. אף פעם לא הייתי בעדר. מעולם לא. זה מה שמייחד אותי. ומשם הבנתי כמה אני שונה. היום זה בולט עוד יותר. אני מובילת דעת קהל. 

​

שיראל: האם המשפחה שלך תמיד תמכה בקו המחשבה שלך, במי שאת?

​

לירז: לא ממש לא. הלוואי הלוואי. גדלתי בבית מורכב. גדלתי בבית חרדי שהלך הרוח היה דבר ראשון, במיוחד לבנות, לשמור על הצניעות לפני הכל. הרבה כיסויים והרבה הגבלות, והלאווים שאסור ככה וככה ומפתח דברים פחות חיוביים אצל בנות ונערות.

ובגלל שהייתי שמנה, רצו שאני כל הזמן אתלבש רחב. זה מפתח בילדה שכבות על שכבות של גדרות ובעיות של בטחון גם אם אין לה.

הגעתי למצב שהייתי כל כך מנוטרלת מהמקום של הבית כי הבנתי שהם רואים את הדברים בצורה אחרת. לא הייתי מרדנית אבל לא פיתחו בי חוסן נפשי. למרות זאת הצלחתי לבנות בטחון עם מודעות סופר ערה לעצמי ולפנימיות שלי, לא נתתי לזה להשפיע עלי. מהמשברים וההריסות של הבית צמח משהו חזק.

​

 שיראל: איך הצלחת להתגבר על ההקנטות בתור ילדה?

​

לירז: בניתי יכולת לאטום את עצמי מלשמוע את הרעשי רקע האלה. הבנתי שזה לא תורם לי לכלום ולא מעניין אותי אז למה להתייחס.

​

שיראל: איך הגעת לדוגמנות?

​

לירז:  בגיל מאוד צעיר השתתפתי בתחרות מלכת יופי "השמנה והיפה של ישראל" וזכיתי במקום הראשון. אוטומטית אחרי הזכיה התחלתי לדגמן.

כשאחותי הקטנה ב17 שנה שיחקה בברביות, וכשהיא אמרה לי שאני ברבי שמנה אז הבנתי את העוצמה של מה אני עושה בעצם. את עצם הקיום שלי והבנתי שזה מה שאני הולכת לעשות.

​

שיראל: ראיתי באחת הכתבות שהיה לך סרטן. איך מגיבים לבשורה כזו ולמערכת שבחרה להאשים את הכל במשקל?

​

לירז: הגילוי של הדבר הזה היה פתאומי מאוד. לפני שגיליתי הרגשתי שקשה לי לנשום וכשהלכתי לרופאהה, היא אמרה לי "תעשי דיאטה". זה היה הלם, בוקס בבטן. כי מה את רוצה.. שאני אצום? למה היא לא שולחת אותי לבדוק דברים אחרים? אני עושה ספורט ואוכלת בריא. ואז הבנתי שלא אכפת לה ממני והיא לא רואה אותי. בגלל שאני במודעות מוחלטת עם עצמי ועם הבריאות שלי ועם איך שאני נראית , התחלתי להבין את משמעות המילה "שמנופוביה".

הגעתי למצב שלא הצלחתי לבלוע מים ורופאת משפחה אחרת עזרה לי לעלות על המחלה כשהמחלה היתה כבר במצב של גרורות.

הבנתי שזאת עוד מלחמה שאני הולכת לנצח בה. הבנתי שכל מה שאני מקבלת בחיים האלה זה כי יש לי את הכוחות להתמודד. אני מאושרת שזה קרה לי ולא לכל אחד מהאהובים שלי כי לי יש את הכוחות