גם אני כמו המון נשים ונערות עברתי את שטיפת המוח הזו שרזה הוא יפה.  גם אני  הושפעתי ממודל של דוגמניות רזות בצורה קיצונית מלאות בפוטושופ. גם אני שנאתי את עצמי. בצורה הכי קיצונית שיש. הייתי מביטה בראי ושונאת את מה שאני רואה. על מה? על כלום. רק כי לא ניראתי כמו הדוגמנית בפרסומת שגם היא לא ניראית ככה! גם היא לא ניראת כמו שהוצג. כי בשביל להיראות ככה היא היתה צריכה להיוולד עם גנים מאוד מסויימים ולעבור משטר אימונים וזה לא הספיק אז צילמו אותה בזווית מסויימת וגם זה לא הספיק אז עשו עלייה פוטושופ. זאת אומרת שגם היא לא ניראת ככה. שאפתי להיראות כמו משהו שלא קיים! עד שפגשתי את לירז. זה היה בדיוק בתקופה של האח הגדול,כולם דיברו על זה, כולם ראו את זה. אני לא צופה בתוכניות ריאלטי אבל השמועה על הדוגמנית השמנה שנכנסה לאח הגדול לא דילגה עליי. קצת אחרי שלירז יצאה מבית האח נכנסתי לאינסטגרם שלה, חיפשתי נחמה.  חיפשתי משהו להיאחז בו כי הרגשתי שדי! אני לא יכולה להמשיך לחיות     ככה .

בהתחלה הייתי נורא סקפטית. הרי למה שמישהי שאני לא מכירה תעזור לי לאהוב את עצמי? נכנסתי לאינסטגרם שלה והיה קשה לפספס את האהבה העצמית שלה. היה קשה לפספס את הטוב שהיא מעבירה לכולם ואת האגנדה שלה.